מתח וסכנה במורל גבוה

הטנק שלי נפגע בקרב הראשון, ביום השני של המלחמה. למעשה, הטנק הזה שאני יושב עליו עכשיו, זה הטנק הרביעי שלי במלחמה הזאת. הטנק הראשון חטף פגז כאשר הלכתי לחלץ טנק אחר שנפגע, הצוות קפץ החוצה מתוך הטנק, כאשר הטנק התחיל לבעור ואני באתי עם הטנק שלי וחילצתי את שלושת אנשי הצוות האחרים, כאשר המפקד בטנק ההוא, גם היה פצוע בתוך הטנק שלי. זה היה מצב קשה מאוד, היינו תקועים שבעה חבר'ה בתוך הצריח ועוד הנהג והטנק שלנו גם כן נפגע, הצלחנו עוד לנוע קצת לאחר שחטפנו את הפגז. אבל למזלנו הצלחנו עוד לנוע מעט ולתפוס עמדה בטוחה יותר.

אבל למזלנו הצלחנו עוד לנוע מעט ולתפוס עמדה בטוחה יותר. אבל בסופו של דבר היינו נאלצים גם אנחנו לנטוש את הטנק, המ"פ בא עם הטנק שלו ואנחנו עזבנו את הטנק שלנו ועלינו כולנו על הטנק שלו והוא חילץ אותנו משם.

ועלינו כולנו על הטנק שלו והוא חילץ אותנו משם. אני רואה פה הבחור הזה מסרב לדבר, למה אתה מסרב לדבר? אני חושב שצופי הטלוויזיה יסתפקו בדברים של המפקד שלי הפעם. אתה עייף? לא יותר מכולם, לא פחות מכולם.

מה שיש להגיד מבחינת אה... מורל נקרא לזה, אז בהתחלה כולם ציפו לקרב קצר של מלחמת ששת הימים, משהו בדומה לזה שתוך זמן קצר נגמור אותם. ולאט לאט הסתבר שהעסק צריך לקחת קצת יותר זמן וצריך אורך רוח. ואסור לנו להישבר ואסור לנו כי אנחנו לא יכולים להרשות לנו את הלוקסוס הזה. להישבר. אנחנו זה המקום שלנו כאן אנחנו צריכים לחיות. מתחילים להתרגל, שזה ייקח זמן, אבל זה יהיה בסדר. מה אתה אומר עליו, אה? רציתי להוסיף עוד כמה מילים לחבר'ה שנמצאים בבית, שאני מבין שהמצב שלהם הוא לא פחות טוב מהמצב שלנו. מבחינת ההרגשה שלהם והם בטח מאוד מאוד מתוחים.

והם בטח מאוד מאוד מתוחים. רציתי להרגיע אותם, שפה לפחות, ברמת הגולן, המצב כרגע הוא טוב מאוד והחבר'ה פה במורל גבוה ומחזיקים מעמד והכל בסדר.