הפריצה הבלתי אפשרית של טנק אחד
18 באוקטובר 1973 · יום לחימה 13 · השבוע השני · צפונית · מבט
week2_038
3:21 אורך6 פנים0 מוזכרים10 רגעים
על הכתבה
צוות טנק בודד פורץ במהירות דרך מערך נ״ט צפוף ומנהל במשך שעות קרב עצמאי מול כוחות אויב עד להשלמת המשימה.
חיילים מספרים על מהלך הפריצה של "מגנן", למתחם הגנה נגד טנקים בציר המוליך לדמשק, קרב קשה שנמשך שעות ובסופו גברו כוחותינו על האויב. כתבתו של חיים גיל מתוך מהדורת "מבט"
מפת הכתבה
מי נראה במסך ומתי נאמר כל שם, לאורך 3:21 של הכתבה. לחיצה על כל קטע פותחת את הכתבה באתר כאן מאותה שנייה. ירוק: נראה במסך; כחול: נאמר בתמליל.
0:003:21
מי מופיע בכתבה
מוזכרים בכתבה
אין אזכורים.
רגעים
לחיצה על שעון פותחת את הכתבה באתר כאן מאותה שנייה. מתחת לכל משפט: מי נראה במסך ומה נאמר באותו רגע.
0:00
אתה רוצה לשמוע על הפריצה, בקיצור? כן, נכון. -יופי.
0:04
בשלב הפריצה, מרבית הכלים של היחידה שלפניי נפגעו. וכתוצאה מזה הם ירדו מהציר או נשארו ממש על הציר.
0:13
איך שיצאנו מהקו הירוק, אם אני לא טועה, המטירו עלינו בלי הפסקה. טנק שביעי היינו? טנק שלישי. -שלישי. טנק שלישי. נכנסנו לתוך המתחם שלהם, נ"ט משני הצדדים. אמרתי לטנקים שלא נתקעו, עקפנו אותם, דהרנו, ירינו לכל עבר. לפרוץ פרצנו, פנינו ימינה, לעבר הציר.
0:42
בשלב הזה נורתה עלינו אש צפופה ביותר, ארטילרית, אש נ"ט. למעשה מכל הכלים שהיו במגננה של הנ"ט. ההוראה שנתתי ליחידה שלי, למעשה, מרבית היחידות קיבלו את אותה הוראה, אבל היא בוצעה בצורה שונה. זה לנוע בכל המהירות על הכביש, מה שיותר מהר, על מנת לחצות את מגנן הנ"ט.
1:04
בתור נהג תפסתי יוזמה על זה שהסתכלתי כל הזמן. עקפתי כלים שלנו, עקפתי כלי אויב, פרצתי, פול גז, קפיצות, לא קפיצות, הטנק חייב להגיע לכל מטרה שהיא. הגענו לשטח, היינו בודדים.
1:17
הגענו לשטח, היינו בודדים. עכשיו, ברגע שתפסנו עמדות, אז למעשה התחלנו לנהל במשך כארבע שעות קרב של טנק בודד. באזור שלנו עצמו, זה עדיין היה בתוך מערך נ"ט שחיפה על מערך הנ"ט שישב על הציר. הדבר הראשון, חיסלנו את הנ"ט שהיו באזור שלנו והתחלנו גם לירות לכיוון מגנן שכלל טנקים ונ"ט, שגם הוא חיפה על צומת חנרנבה. תוך כדי הירי הזה אנחנו תפסנו עמדה מאחורי עמדה של נ"ט. שלפני זה חיסלנו אותה על ידי מספר רימונים. שלחתי גם את הטען-קשר שלי לפעולה רגלית. הוא יצא מהטנק וזרק רימונים? -כן.
2:02
ואחרי שידענו שלפחות בטווח של 50 מטר מאיתנו אין נפש חיה, אז יכולנו להתפנות ולדווח ולראות מה קורה מאחור. הודות לדיווחים השוטפים שלי, הצלחתי למעשה לכוון את הארטילריה שלנו, על מגנן הנ"ט והטנקים שירה אל צומת חנרנבה. ובצורה כזאת, שיתקנו את המגנן הזה.
2:26
זו הייתה שאלה של המפקד. -מה עשינו? בחייך מה... -נו ספר אתה. פרצנו בכוח וירינו לכל כיוון. זה מה שעשינו. אני בתור טען, זוכר רק שהכנסתי כמה שיותר וירינו כמה שיותר, זה הכול. ועברנו את הקווים שלהם והיינו טנק בודד בשטח. עכשיו, מה קורה לך בתור טען? אתה בעצם לא יודע אם קולעים, או לא קולעים, אין לך מושג, נכון? מקבלים דיווחים ש"מטרה" או שפספסנו, אבל בפריצה הזאת, לא כל כך היה חשוב אם קולעים בדיוק או ליד זה, כי הם התחילו לברוח ישר. איזו פריצה זו הייתה בדיוק על מה מדובר? כשפרצנו ברמה על ציר... איך קוראים לציר הזה?
3:11
כשפרצנו ברמה על ציר... איך קוראים לציר הזה? -ציר אמריקה. ציר אמריקה, שככה הוא נקרא בקשר.
3:15
איזה סיפורים? לקחו אותנו מהבית, רוצים לנסוע הביתה, זה הסיפור שלנו.