הקרב הקשה על "העיניים של המדינה"

הקרב הקשה על "העיניים של המדינה"

9 בנובמבר 1973 · צפונית

after_029

15:53 אורך24 פנים8 מוזכרים55 רגעים

צפייה באתר כאן

על הכתבה

הכתבה משחזרת את נפילת מוצב החרמון בתחילת המלחמה ואת הקרב הקשה להשבת האתר האסטרטגי המכונה ״העיניים של המדינה״.

חיילי גולני מגוללים את מהלך הקרב במוצב החרמון שנכבש מחדש מידי הסורים. המערכה גבתה מחיר כבד מנשוא, אך הלוחמים לא ירדו מהחרמון עד שהתנוססו עליו דגל ישראל ודגל גולני. כתבתו של מיכה לימור מתוך "יומן השבוע". החייל: בני מסס

מפת הכתבה

מי נראה במסך ומתי נאמר כל שם, לאורך 15:53 של הכתבה. לחיצה על כל קטע פותחת את הכתבה באתר כאן מאותה שנייה. ירוק: נראה במסך; כחול: נאמר בתמליל.

0:0015:53

מי מופיע בכתבה

מוזכרים בכתבה

אנשים שמוזכרים

קשמור שטיין2 שאוזי1

מקומות

סוריה79 דמשק53 מג'דל שמס7 מצ ' דל - שמס1

גופים ויחידות

מועצת הביטחון של האו״ם8 במועצת הביטחון6

רגעים

לחיצה על שעון פותחת את הכתבה באתר כאן מאותה שנייה. מתחת לכל משפט: מי נראה במסך ומה נאמר באותו רגע.

יום הכיפורים, שתיים אחר הצהריים. השלווה הצלולה הפרוסה דרך קבע על הר החרמון, נקרעת במפתיע מקול נפץ פגזים. תוך שניות, אפוף המוצב הישראלי, שעל פסגת החרמון, בעשן. מקץ שעה של הפגזה רצופה, מגיחים הליקופטרים סורים, משיפולי החלק הסורי של החרמון,

מגיחים הליקופטרים סורים, משיפולי החלק הסורי של החרמון, נוחתים לא הרחק מן המוצב. כך החלה המערכה על החרמון.

כך החלה המערכה על החרמון. בשעה שתיים החלה הפגזה על מוצב החרמון. כל הכוח שהיה במוצב ירד לבונקר.

במסךנחליאלי

ובשעה שלוש ומשהו, נחתו מסוקים, לא הרחק מהמוצב, ושמענו אש נקל על המוצב שלנו. עליתי למעלה, עם מספר לוחמים, ובנשקנו האישי התחלנו לירות לעבר הסורים הבאים. הם כנראה, שבאו עם נשק די כבד, ונשק יותר טוב משלנו. וזיהו את הפתח שממנו אנחנו יצאנו, כדי להדוף את ההתקפה שלהם. ה"מאגיסט" שהיה לידי נהרג עם תחילת הקרב.

במסךנחליאלי

והמשכנו עם קומץ לוחמים להדוף את האויב. האויב גילה את הפתח, והמשיך לירות אש מכל הכלים שלו לעבר הפתח. וחזרנו לאולם, איפה שהיינו בתחילת ההפגזה, וחסמנו את כל הפתחים האפשריים, במקרה והאויב יבוא. האויב חדר למוצב, והתחיל לטהר את התעלות, ואת החדרים. עם רימונים, עם נשקם האישי, ועם רימוני עשן.

במסךנחליאלי

מוצב החרמון, אם כן, שלהם, משקיף בעוינות על הרמה הסורית. הם יכולים לצפות כמו ממעוף הציפור, בכוחותינו, הפותחים בחלקו השני של השבוע הראשון למלחמה,

הפותחים בחלקו השני של השבוע הראשון למלחמה, במתקפת הבקעה אל תוך סוריה. במשקפות שדה הם יכולים להבחין גם באנשי גולני, כשהם חורקים שיניים ומתקדמים בציר הצפוני למרגלות החרמון.

נאמרסוריה

כשהם חורקים שיניים ומתקדמים בציר הצפוני למרגלות החרמון. כובשים יעד מבוצר, תל דאהור, ומתקדמים עד מזרעת בית ג'אן, הקרובה לדמשק, יותר מכל נקודה אחרת בציר ההתקדמות.

נאמרדמשק

יותר מכל נקודה אחרת בציר ההתקדמות. כאן מתקטשים הרגליים של גולני, עם המובחרים שבחיילי הצבא הסורי, ועם מטוסי המיג, על גבעה שזה עתה נכבשה.

נאמרדמשק

ועם מטוסי המיג, על גבעה שזה עתה נכבשה.

יום ראשון, כשבועיים לאחר פרוץ המלחמה, הקווים החדשים של החזית הסורית התייצבו, מלבד החרמון.

הקווים החדשים של החזית הסורית התייצבו, מלבד החרמון. הפעם אלה פגיעות הארטילריה שלנו, המעלות פטריות עשן מעל המוצב.

המעלות פטריות עשן מעל המוצב. במשך כל שעות אחר הצהריים, פולטים תותחינו פגזי ריכוך, הנוחתים על המוצב. עם חשיכה, יחלו אנשי גולני להעפיל שוב אל החרמון.

התחנות בתוכנית עלייתם של אנשי גולני לחרמון, נקודת יציאה, העיירה הדרוזית, מג'דל שמס. תחנת הרכבל התחתון, תחנת הרכבל העליון. פיסטין, "תל" בלשון אנשי גולני, שכינינו אותו, גבעה א'. תל שני, החולש על המוצב וסביבתו, גבעה ב'. ולבסוף, היעד, מוצב החרמון.

נאמרמג'דל שמס

משעה שבע בערב ועד שתיים לפנות בוקר, עלו אנשי גולני בהר ללא היתקלות. הם הגיעו עם שני טנקים בראש, עד למרגלות גבעה א'. שם מול הרכבל העליון, עלו הטנקים על מוקשים שהיו בכביש. הטנקים נתקעו, וחסמו את הציר. אנשי גולני הסתערו על גבעה א', וכך מצאם השחר, נאחזים ב-א' בציפורניים, סופגים פגיעות, ומנסים לחזור ולהסתער על גבעה ב'. המחסום הכבד בדרך למוצב.

המחסום הכבד בדרך למוצב.

עד לאותה שעת בוקר נפגעו חיילים וקצינים,

עד לאותה שעת בוקר נפגעו חיילים וקצינים, תוך כדי אחיזה עיקשת בגבעה א', אל מול ב', הגבוהה יותר, נאלצו חיילי גולני לעסוק גם בפינוי נפגעים. קראו ל"מאגיסט" לעלות, אני עליתי למעלה,

קראו ל"מאגיסט" לעלות, אני עליתי למעלה, ומשם ראינו שמתחילים לצלוף עלינו, אז כשראיתי שהם לא מסתכלים עלי, אני עליתי והתחלתי לרתק, ככה עד שהסגן נפצע.

כשהסגן נפצע אני צעקתי לחובש, החובש הגיע, והוא ראה שכבר אי אפשר לעזור לו, משמה ה-ס' קיבל את הפיקוד, ותמיד אמר לי, אמר לנו מתי לרתק, מתי לא. אז היינו כל פעם פותחים באש לכיוון הכוח, וככה נשארתי עד שה-ס' קיבל הוראה לקחת את ההרוג למטה.

וככה נשארתי עד שה-ס' קיבל הוראה לקחת את ההרוג למטה. וה"מקלעוניסט" שלנו, הוא ריתק שמה לכיוון הגבעה,

וה"מקלעוניסט" שלנו, הוא ריתק שמה לכיוון הגבעה, ואז הוא כנראה התרומם יותר מדי, והוא קיבל כדור ליד עצם הבריח. הכדור יצא לו מהגב, ואז הוא נשכב והתחיל לצעוק. אני רציתי לגשת להוציא אותו משם, אבל בדיוק באותו רגע התחילו לצלוף משני הכיוונים שמאחורי הסלע שאני הסתתרתי מאחוריו. ולא יכולתי לגשת לשם. עד שעוזי, אחד מהחבר'ה, ניגש והוציא אותו... גרר אותו מהרגליים ממש, מלמטה. וחילצנו אותו.

נאמרשאוזי

וחילצנו אותו. תעלו, תעלו למעלה.

נאמרקשמור שטיין

אלונקות. -הינה, תיקחו גם פה יש אלונקות. שאפשר לקחת אותם. לא, לא, יש פה מלא, יש פה מלא, לא צריך.

לא, לא, יש פה מלא, יש פה מלא, לא צריך. פינוי הנפגעים היה קשה מאוד. אנחנו מורידים אותם לפה, קדימה. -שתיים, בוא נלך להביא את האלונקות, ונעלה ברגל. -עזרה ראשונה שמה. לא, לא, אתם לא עוילם לג'יפים. -צריך לעלות רק למעלה.

נאמרבמועצת הביטחון מועצת הביטחון של האו״ם קשמור שטיין

מקליטי הרדיו בישרו על החלטת מועצת הביטחון בדבר הפסקת אש, שנועדה לאותו ערב. למקום הגיעה תגבורת של צנחנים, הם הובאו בהליקופטרים אל משטח נחיתה בעמק, והועלו בזחל"מים אל מרגלות גבעה א'. למרגלות א' נתבקשו לעצור, מפקד הכוח הנלחם על הגבעה הודיעם כי טרם הגיעה שעתה של התגבורת. זו הייתה השעה בה נעים מאזני הקרב לכאן או לכאן.

זו הייתה השעה בה נעים מאזני הקרב לכאן או לכאן. מי ישבר ראשונה? חיילי גולני, שהחזיקו בגבעה א', או הסורים המחופרים ונלחמים שעות מעל גבעה ב'. גבעה מול גבעה, סלע מול סלע. קרב שכבר איננו בנמצא, בספרי הלוחמה המודרנית.

קרב שכבר איננו בנמצא, בספרי הלוחמה המודרנית.

קרב שכבר איננו בנמצא, בספרי הלוחמה המודרנית. הגענו לשם, התחילו לירות. חבר'ה פצועים, הרוגים, שמה התחילו להוריד. אני ראיתי שיורים עלינו, חיכיתי שיהיה קצת בוקר, לפני הבוקר. חיכיתי שיהיה קצת בוקר, ראיתי שאפשר לראות כבר, השחר עלה. ראיתי אותם איך שהם מרימים את הראש שלהם ויורים עלינו. הייתי שם, אני ועוד איזה שני חבר'ה. אמרתי להם, שיבואו איתי, אני נכנס לשם, לטהר את החוליה הזאת. אני לקחתי את הרגליים, ואת התחמושת שלי, ואת המ"ג, והתחלתי להסתער לבפנים, התחלתי לדלג, מאבן לאבן, מאבן לאבן, עד שהגעתי אליהם מאחורה, מהגב.

במסךבני מסס

התחלתי לדלג, מאבן לאבן, מאבן לאבן, עד שהגעתי אליהם מאחורה, מהגב. כשיריתי בהם הרגתי אותם שמה. נשארתי לבד שם, ראיתי שהחבר'ה לא באו. לא יודע למה הם לא באו, השאירו אותי שם לבד. ראיתי אח"כ שהתחילו לרדת עלי מרגמות.

במסךבני מסס

ראיתי אח"כ שהתחילו לרדת עלי מרגמות.

מאזני הקרב נטו תחילה ברפיון מה, באיטיות, לטובת עקשנותם של גולני, ולטובת הארטילריה שהרעישה את הסורים ללא הרף.

ולטובת הארטילריה שהרעישה את הסורים ללא הרף.

סימני השבירה הראשונים בקרב הסורים, נגלו לעין התצפיות. בגבעות האחרות שסביב המוצב כבר הוכרע הקרב, אולם עדיין לא במוקד, בחסימה העיקרית שעל דרך המוצב, בגבעה ב'.

רק סימנים ראשונים של שבירה,

חייל סורי שזנח נקיק אחד, צליפה שנידלדלה.

חייל סורי שזנח נקיק אחד, צליפה שנידלדלה.

ראיתי שנשארתי שם בלי תחמושת, בלי שום דבר. אני מסתכל אחורה, פתאום ראיתי איזה "מקלעוניסט", שהיה קצת יותר מאחורה, התגלגלתי, הגעתי אליו, לקחתי את המקלעון, ואת הטרנזיסטור שלו, ואת החגור, ונתתי לו את המ"ג, ואת הפק"ל שלי, של התחמושת, והתחלתי להתקדם. התקדמתי... החבר'ה כבר הגיעו אלי לשם, והמשכנו שם את הקרב עד החרמון.

במסךבני מסס

לומר את האמת, זה קצת נראה לנו כבר עוד מעט עומד להישמט מהידיים. כי הם נלחמו, נלחמו חזק מאוד. הם נלחמו מתוך כל מיני נקיקים, ומתוך עמדות שהם חפרו במשך השבועיים שישבו על החרמון. כשהיינו על גבעה, מי שצלע, צלע, ומי שהיה עייף, ומי שלא היה לו תחמושת, התארגנו. התחלנו להביא למעלה את כל האנשים שניסו להוריד פצועים למטה, וכל מי שהיה חי ובריא והיה לו נשק, ניתנה לו פקודה לעלות למעלה, ולהיערך, ולהתכונן להתקפת נגד, להרביץ את ה"ויש" האחרון ולסלק אותם משם.

במסךציון זיו זלוף

חל המפנה, הודיעו ברשת, ברדיו, שהם רואים, חלקם נסוגים, ומתחילים לברוח לכיוון צפון, ולכיוון מזרח. זה עודד. התארגנו מהר, ובחסות הארטילריה שירדה כל הזמן על מוצב החרמון עצמו, התחלנו להתקדם.

במסךציון זיו זלוף

ובחסות הארטילריה שירדה כל הזמן על מוצב החרמון עצמו, התחלנו להתקדם. מה שלדעתי שבר אותם, זה הארטילריה, העקשנות של כוחותינו שישבו על גבעה, ולא רצו לוותר עליה. ואי אפשר שלא להביא בחשבון את הדחיפה שקיבלנו מאחורה, וזה שתגבורת מאחורינו, ואנחנו בכל זאת לא נעזוב את המקום. האמת היא כשהתגבורת הגיעה, היא הגיעה כבר מאוחר. היא הגיעה כבר בשלב שהכוח כבר היה על המוצב עצמו. והם ישבו ומחאו כפיים לגולני. הדגל הונף על המוצב על ידי כוח שהתארגן.

במסךציון זיו זלוף

על המוצב על ידי כוח שהתארגן. מי שהיה חי וצולע, הצליח להגיע למוצב. הניפו שם את דגל החטיבה, ואת ודגל הלאום, הצדיעו, זה היה מעמד מרגש מאוד. אפשר לקרוא לזה, הכותל של הצנחנים.

במסךציון זיו זלוף

אפשר לקרוא לזה, הכותל של הצנחנים. אני הייתי מכנה את זה עקשנות. עקשנות של לוחמים שבשבילם החרמון זה היה הכותל,

הם חיכו לזה שבועיים, ובשבילם זה היה הכותל. הם רצו להגיע לחרמון "ביי הוק וביי קוק", הם רצו לקחת את זה ולא רצו לוותר. לבד זה בא לי, לא הרגשתי מה שאני עושה.

לבד זה בא לי, לא הרגשתי מה שאני עושה. מה זאת אומרת לא הרגשת מה שאתה עושה? -לבד. לא חשבתי הרבה. היום כשאתה מסתכל מפה על החרמון, אתה רואה את החרמון שם... -אני לא מסתכל לשם כבר. למה? -לא רוצה לראות את המקום הזה כבר. למה? -הדם של החבר'ה שם הלך כמו מים. אז אתה בכלל לא מביט למעלה? מסתכל ככה, הסתכלנו במשקפת לראות אם הדגל של גולני נמצא שם. ראית? -ראינו רק את הדגל של ישראל, אני לא יודע, אולי הצנחנים הורידו אותו. זה היה קרב קשה? אני אף פעם לא נתקלתי, אני הייתי גם באיזה פשיטה שהייתה פעם. שם ירו, וירו, אבל ככה, כמו שהיה בחרמון, אני עוד לא נתקלתי.

במסךבני מסס

שם ירו, וירו, אבל ככה, כמו שהיה בחרמון, אני עוד לא נתקלתי. וגם בעזה, גם פעם נתקלתי שמה, עם מחבל שמה, שנתקלנו. שום דבר, הלך צ'יק צ'ק, לא כך. פחדת? שמה? לא הרגשתי שום דבר, לא ידעתי מה שאני עושה. רק כל הזמן הייתה לי נטייה קדימה. לפני זה הסבירו לנו, שידעו שאנחנו נתחיל להתפרץ שמה, המ"פ הסביר לנו, שכל אחד כבר יהיה... שם לא יהיה לכם מפקדים, תעבדו לבדכם. אני לא יודע, לא יודע איך לא נפגעתי, כדורים שרקו מסביבי, לא נפגעתי.

במסךבני מסס

קפצתי מאבן לאבן, דילוגים, לאט לאט, כמו שלמדתי בכל האימונים שעשיתי. היית מוכן לרדת משם בלי לכבוש את החרמון?

במסךבני מסס

אמרתי אני הייתי מתבייש לרדת משם, הייתי מת שם ולא יורד. היום אתה גם אומר את זה? שהיית מת שם ולא יורד? -כן. כולם שם הלכו בהחלטה כזאת, לפני שעלו לחרמון. הכניסו לנו את הדבר הזה לראש, שאנחנו לא יורדים משם עד שלא רואים את הדגל של גולני ודגל ישראל שם למעלה. ואתה מאמין שזה חשוב? בטח שזה חשוב, זה העיניים של המדינה, ככה אמרו לנו. תודה רבה. -אין בעד מה.

במסךבני מסס