מקלחות מאולתרות ומה עושים עם כל השיער הזה?

את היום ה-100 לפרוץ המלחמה, עשיתי עם חיילי מילואים.

את היום ה-100 לפרוץ המלחמה, עשיתי עם חיילי מילואים. צנחנים שהשתתפו בכיבוש החיץ החקלאי, המוקף בתעלות מים מתוקים, בואכה איסמעיליה.

מאז הם יושבים בקו, במוצבים. 100 ימים יושבים ומתבצרים.

כבר חושך נוראי. לולא הייתי מזכיר להם כי יום ה-100 הגיע, ספק אם היו נזכרים בכך בעצמם.

ספק אם היו נזכרים בכך בעצמם. כי הזמן כאן סובב במסלול אחר. עושים משהו פרודוקטיבי, מתבצרים כמו שהוא אמר. הרבה לבד וכולי, זה דבר רציני. סיפור מלאכה, מלאכה ציונית מאוד. הכול... הכול כאן הוא יחסי, מה קורה?

הכול... הכול כאן הוא יחסי, מה קורה? כשאתה יוצא למילואים ונותנים לך ביד טופס שכתוב עליו 23 יום, תאמין לי, זה לא עובר. אתה מחכה, זה לא עובר. אבל כאן אין לך את הידיעה. אולי זה דבר שבעוכרינו זה שאתה פשוט לא יודע, זה לא שאתה פה, אנחנו לא אומרים עבר עוד יום או פחות יום, אתה פשוט אומר עוד יום אחד עבר, זה לא פחות ממשהו, זה פשוט עוד יום נוסף, זה אולי... -אני דווקא כן יודע, אמרו לנו ש... נאכל פה מנגו בשנה הבאה. אז אתה כן יודע בערך מתי זה יהיה, כן? -אני יודע זה פחות יום עד התקופה של המנגו, אבל לא יודע אם זה פחות יום עד השחרור. -שנה תהיה לך פה. בהפסקת האש אריק שרון היה אצלנו, והיינו במטעי המנגו, זה היה מדרום לפה, הוא אמר לנו: "חבר'ה, בשנה הבאה אוכלים מנגו". אנחנו צחקנו. זה היה בערך לפני 60 יום, וזה היה נראה כמו אתמול, ה-60 עברו מהר.

100 פעמים שומרים, 100 פעמים אוכלים, 100 פעמים משחקים בכדור עף, במידה ויש זמן, 100 פעמים מגדרים את הגדרות, והכי חשוב זה 100 פעמים חופרים שוחות שחפרנו מהן מספיק, וטיילנו מספיק פה באזור. איזה 100 פעמים עושים מה? 100 יום, זה בערך ככה, 20,000 שק, זה 20,000 שק בערך, זה כאילו מדרג של גדרות. -גדרות. גדילים של גדרי תיל, וזה אוכל מחורבן.

גדילים של גדרי תיל, וזה אוכל מחורבן. זה לדעתי איזה 100 ציפיות למכתבים שמגיעים מהבית. אתה נמצא בשלב של... שבו אתה בעצם לא יודע מה נמצא, מה נעשה בבית, אם כי אולי לגביך זה יותר נוח היות ואתה נמצא בחזית, אתה יודע בעצם מה קורה איתך. לעומת זאת בבית לא יודעים מה קורה איתך. ואז המכתבים, הקשר עם המכתבים האלו בין החזית לעורף, יש לו קשר יותר מוחשי. והציפיות האלו למכתבים, זה בעצם 100 ימים שאתה מחכה למכתבים. אולי גם יש כאן שינוי מהותי בהרבה אנשים, כיוון ש... אלה בעצם 100 ימים שאתה רחוק מכל מה שאתה רגיל, תמיד היית קרוב אליו. יש עכשיו אספקט שונה, אתה מתחיל לבחון, אתה יושב שעות שמירה, אתה יושב וחושב. אתה מתחיל לבחון מקרוב את כל הדברים שעכשיו הם בעצם הם רחוקים ממך,

אתה מתחיל לבחון מקרוב את כל הדברים שעכשיו הם בעצם הם רחוקים ממך, כמו הבית או כמו דברים שפעם לא היו חשובים לך ועכשיו פתאום אתה... אתה עושה איזה מין חשבון, 100 ימים של חשבון נפש אתה יושב ועושה כאן. אז אפשר להגיד שמתבגרים יותר ביותר מאשר 100 יום? אני לא יודע אם זה להתבגר, אני חושב שזה לא להתבגר, זה פשוט... אתה רואה דברים באור שונה. אלה 100 ימים שאתה בוחן דברים בצורה שונה ממה שהיית רגיל עד עכשיו. וזה מוצא חן בעיניכם? לנשואים בינינו, אני נשוי כבר הרבה שנים.

לנשואים בינינו, אני נשוי כבר הרבה שנים. אני חושב שזה 100 ימים שזה מביא לקרבה ממש בלתי אמצעית עם האישה. אתה רואה פתאום כמה שהיא קרובה לך או שאם הילדים. לגביי זה יותר מוחשי, אני סך הכול 4 חודשים נשוי, בדיוק. ושלושה חודשים אני נמצא בצבא, ואני מרגיש את זה.

ואני מרגיש את זה. גם פה הוויכוח הנצחי תמיד בין הרווקים לנשואים. נשואים טוענים שכשאני בא הבייתה, כבר הכול מוכן. לי, מגיע לצאת הביתה. אתם הרווקים זה בזבוז. רווקים טוענים ההיפך. מכיוון שלכם כבר יש הכול מוכן, אנחנו צריכים חופשה יותר ארוכה, אנחנו צריכים להכין את הכול, אחרת אנחנו באים וגם הכול מתבזבז, אז עד היום עוד לא החלטנו, אז בינתיים עוד יוצאים אותו דבר, הרווקים והנשואים. בתור אדם נשוי אני הרווחתי, כי אני בא הבייתה ואני אורח

בתור אדם נשוי אני הרווחתי, כי אני בא הבייתה ואני אורח ואורח רצוי. אבל בתור... תראה, אם קצת נהיה ציוניים, 100 הימים האלה בכלל לא בוזבזו, על מה הם בוזבזו? אז אני חייל, אז אני נותן את התרומה שלי בתור חייל, אז אני בטוח ש-100 היום האלה למישהו זה זה בטוח עזר, 100 אחוז שזה עזר. אם כי בתור סטודנט זה הלך לאיבוד. פספסתי 100 יום. מה שקורה כאן שאתה נכנס לשגרה, אתה נכנס לחיים, אתה לא מרגיש שזה חלום, כי סך הכול היום זה החיים שלך.

אתה לא מרגיש שזה חלום, כי סך הכול היום זה החיים שלך. החיים שלך זה לקום, זה לשמור, זה לאכול את הלוף, זה... זו צורת החיים שאתה רגיל אליה, אבל כשאתה בא הביתה, אז אתה פתאום מקבל את המכה הזאת, שאתה רואה, שאתה פתאום מרגיש שכשאתה בבית אתה אורח. אתה מגיע, זה... אתה בא כולם: "לא ראינו אותך המון זמן" הם מספרים לי, שלא ראו אותי הרבה זמן. ואתה אתה מרגיש פתאום שאתה... אז אתה מרגיש שאתה בעולם אחר. אולי אפשר להגיד שהיום, לגבינו היום העורף זה עולם אחר, ואיפה שאנחנו חיים היום, זה העולם שלנו.

100 ימים של חיים עם שק חול,

100 ימים של חיים עם שק חול, הוא הידיד הקרוב ביותר.

הוא איתך ביום בתעלות הקשר, ואיתך בלילה בשוחה האישית. בשעות העבודה ממלאים אותו, בשעות המנוחה חובטים בו, ואפשר גם לומר על הימים החולפים שהם דומים זה לזה כמו שני שקים של חול.

שהם דומים זה לזה כמו שני שקים של חול. 100 פעמים, אני יודע? 100 פעמים של שגרה, מה אני אגיד לך? זה כל יום אותו הדבר למעשה, אין... אין שינוי גדול במצב הזה. כל יום אתה ממלא את התפקיד שלך, האם אני אהיה.. אני יודע? אידאליסט, 100 ימים אתה ממלא את תפקיד שלך למדינה, מה אני אגיד לך? זהו. אין לי... אין לי שום... שום דבר שמציין את היום באופן מיוחד חוץ מהפעילות השגרתית.

תראה, זה אותו דבר, אם ביום הראשון של ה-100 ימים האלה חיכיתי שיגמר, אז גם במשך הימים הבאים אני אחכה שזה ייגמר. זה, אני אמרתי לך, אני לא סופר את הימים, אני חושב שמי שסופר את הימים הוא מסכן.

יש פה אחווה, דבר שאפשר לכנות אותו בצורה של אחוות לוחמים. כלומר שאנשים נמצאים ב... אנשים נמצאים ביחד, יש להם את ההווי המסוים שלהם, את העזרה ההדדית המסוימת שישנה, כלומר, לא מסוימת אלא היא ישנה. וזה כמובן, זה דבר שהיא רק מי שיושב איתנו פה יכול ככה להרגיש את זה. אני חושש בכלל שהעורף לא יכול להבין כל כך את המסגרת חיים שאנחנו חיים בה, ולא יכול להבין כל כך את האנשים, את מה שהאנשים שיושבים פה הם עושים. מפני שזה הם עושים הרבה יותר, גם שחייל מפה, איש מילואים, כלומר נשוי או רווק או כל אחד אחר מגיע לעורף, אנשים לא מתארים לעצמם מה הישיבה הזאת אומרת, על כל מה שכלול בזה. יש גם סימן חיצוני ל-100 הימים שעברו,

יש גם סימן חיצוני ל-100 הימים שעברו, השיער שגדל פרא. וכיוון שלבטל שעות יקרות של חופש במספרה חבל,

וכיוון שלבטל שעות יקרות של חופש במספרה חבל, לומדים להסתפר אחד על ראשו של השני.

מי בתור עכשיו? כמה זה עולה, כמה זה עולה? בסוף יעשה לך חפיפה ושבע לירות. מסנדלר הוא נהיה לספר.

את 100 הימים אפשר לחלק גם לשלושה פרקי מקלחת. פרק זמן ראשון, מקלחת פרימיטיבית. בימים שבהם הייתה תקווה כי השחרור הוא עניין של ימים.

בימים שבהם הייתה תקווה כי השחרור הוא עניין של ימים.

פרק זמן שני, מקלחת מודרנית. היא הוקמה כשהתחילו לעכל את הרעיון

שהמילואים הם עניין לא לימים, כי אם לשבועות.

זה יציאות. זה הם מכניסים. עכשיו מישהו אחר שם שמתקלח רץ. ביום ה-100 נפתח פרק הזמן השלישי, מקלחת משוכללת לתפארת, סימן להסתגלות לרעיון שהמילואים עלולים להימשך גם על פני חודשים.

סימן להסתגלות לרעיון שהמילואים עלולים להימשך גם על פני חודשים. זה מתקן שבנינו אחרי בעיות גדולות שהיו לנו במקלחת, היינו נוסעים למרחקים גדולים להשתמש במכשירים של אחרים, או שאלתרנו לנו מקלחת מג'ריקנים ועוד כל מיני פטנטים, בסוף לקחנו גרוטאות ממחסן מבסיס צבאי מצרי, פה בוילר וטוש, ועם... בעזרה של החבר'ה הבנאים בנינו צריף יפה, סגור נגד רוח וגשם, ציון, איננו פה, וכאן אנחנו מתקלחים עכשיו. היום אנחנו צריכים לעשות את החנוכה.

אז הכנו פה בקבוק, העלנו אותו, בקבוק יין לחנוכת המקלחת החדשה. הופ! הולה! עכשיו בוא תספר איך המקלחת. על-הכיפק. אל תצלם למטה.

העז הזה לא ילך לעזאזל. זהו שי שמבקש מוריס להגיש לידיד מצרי מן המוצב שממול. הוחלט שלכבוד יום ה-100 תתקיים פגישה בין מוריס, המצרי והעז. אני הולך למסור להם את זה בתור מתנה ממני. הייתה לך כבר פגישה קודמת עם החייל המצרי?

הייתה לך כבר פגישה קודמת עם החייל המצרי? אתמול הייתה לי פגישה, ואמרתי להם שניתן להם את העז בתור מתנה, ועוד פלוס סיגריות ופלוס תה והם היו מבסוטים ממני. סיפרת להם שאתה יליד מצרים? אמרתי לו שאני מכאן, ויש לזה שתי משמעויות, או שאני מכאן שהשטחים שאנחנו כבשנו, או שאני אהיה יליד מצרים עצמו. איך הגעת לארץ? מתי? אני הגעתי במלחמת סיני ב-56'. אנחנו גורשנו דרך צרפת, הקונסול הצרפתי קיבל אותנו. ועברנו דרך מצרפת, עברנו דרך לישראל. איך אתה מרגיש להיות בחזרה במצרים? בסדר, הרגשה קצת אחרת לגמרי. אז אתה הולך עכשיו לפגוש אותו, לתת לו את העז? כן, אחד בשם אחמד, הוא טוען שהוא חייל,

כן, אחד בשם אחמד, הוא טוען שהוא חייל, אבל אני חושב שהוא לא חייל אלא הוא קצין שהוא מזדהה כאילו הוא חייל. אתה יודע משהו עליו, סיפר לך משהו על עצמו? לא, הוא דווקא לא הייתה שיחה רצינית איתו. הייתה שיחה של שלוש דקות בערך. טוב, נראה מה יקרה היום. אנחנו אחריך

טוב, נראה מה יקרה היום. אנחנו אחריך

אחמד לא בא לפגישה, אולי פחד,

אבל במוצב שכן הצלחנו לצלם מפגש. זה היה בשעה אחת בצהריים, שעה שבה בישרו החדשות כי השיחות על הפרדת הכוחות נכנסות להילוך סופי.

"כאן שידורי ישראל מירושלים, שלום רב. השעה אחת והינה החדשות מפי אריה גולן.

השעה אחת והינה החדשות מפי אריה גולן. הממשלה החליטה בצהריים להסמיך את שר החוץ של ארה"ב, הד"ר הנרי קיסינג'ר, להגיש לממשלת מצרים תוכנית משלנו להפרדת כוחות בחזית המצרית ולהתנתקותן.

להגיש לממשלת מצרים תוכנית משלנו להפרדת כוחות בחזית המצרית ולהתנתקותן. כמו כן, החליטה הממשלה להודיע לד"ר קיסינג'ר

כמו כן, החליטה הממשלה להודיע לד"ר קיסינג'ר כי ישראל מוכנה לשאת ולתת עם ממשלת סוריה בנושא הפרדת הכוחות בחזית הסורית, בתנאי שימסרו לישראל קודם רשימות השבויים הישראלים בסוריה, ויותר לצלב האדום לבקרם. על החלטת הממשלה מסר לפני שעה קלה מזכיר הממשלה, מיכאל ארנון."

ועוד פגישה עם חיילי כוח החירום של האו"ם. מאז החלו בסיורים לאורך הקו, נכנס לשטח גורם חדש ויש לו לפחות מעלה אחת,

נכנס לשטח גורם חדש ויש לו לפחות מעלה אחת, הוא עוזר לשבור את שגרת היום. לא מתנגדים ליחסים טובים. מתי שהוא רק רוצה ירים טלפון גם בשעות הלילה, אני לרשותו, רוצה לשאול משהו, אז אין בעיה. אני מאוד נשמח להיפגש מתי שתרצה, בכל יום אתה יכול לטלפן אלינו, גם בערב או בלילה אם משהו יקרה, אנחנו מאוד מחויבים להיפגש איתך, בכל זמן בכל יום. זה טוב. -להיום זה מספיק.

זה טוב. -להיום זה מספיק. ואז אצלצל אליך. -טוב, אז... אני אראה אתכם כשיהיה מזג אוויר יותר טוב. תודה רבה, ביי. -להתראות. כשחיילי האו"ם מתרחקים אני נשאר עם עמירם מפקד המוצב, ומבקש לדעת כיצד זה לא שמעתי קיטורים בין החיילים, מהו הסוד?

ומבקש לדעת כיצד זה לא שמעתי קיטורים בין החיילים, מהו הסוד? אז הסוד הזה שהוא לא סוד הוא מורכב משני דברים לדעתי. אל"ף זה שבסך הכול מי שצריך דואג לנו די טוב, זאת אומרת יש... האוכל הוא מספיק, אפשר אולי קצת להתלונן על הגיוון, אבל אנחנו מבינים את המצב, אנחנו משתדלים אם זה לשפר על ידי טבחים מקומיים. דבר נוסף, אני חושב שהחומר האנושי פה, אני לא מכיר יחידות אחרות, אז אני לא רוצה להגיד יותר טוב פחות, אבל בסך הכול הוא טוב. והמושג הזה של אין ברירה, על החבר'ה פה ישנו תוכן, הם יודעים מה זה, בשביל זה הם יושבים פה ולא מקטרים. אני חושב שלאנשים מהסוג הזה שישנם פה, היה הרבה יותר קשה היום לשבת בעורף מה שפה מבחינת נניח המורל והמצב הנפשי,

היה הרבה יותר קשה היום לשבת בעורף מה שפה מבחינת נניח המורל והמצב הנפשי, וזה אולי כל זה... מזה מורכב כל מה שאתה קורא לזה הסוד.

ועוד סיבה שבגללה קשה לחוש בזמן החולף, הנוף שמסביב קפא על מקומו.

תחנת הרכבת שוב אינה מובילה לשום מקום.

היונים התעופפו מן השובך.

היונים התעופפו מן השובך. תעלות המים חדלו לזרום.

היום ה-100 מאז פרוץ המלחמה שוקע. מאוד בנאלי יהיה לומר שמחר יעלה כאן היום ה-101, אבל באזור הזה, 101 הוא מספר טוב.