השקט שלפני המלחמה?

השקט שלפני המלחמה?

30 בנובמבר 1973 · דרומית

after_006

16:30 אורך25 פנים3 מוזכרים63 רגעים

צפייה באתר כאן

על הכתבה

חיילים ישראלים ומצרים היושבים באותו פרדס יוצרים קשר בלתי מתוכנן, מנהלים שיחות ידידותיות ומעלים תקווה זהירה ליחסים אחרים.

הצנחנים בגדה המערבית מדברים על הפסקת האש וסיכויי השלום, מנהלים יחסי שכנות נעימים עם המצרים מן העבר השני, ועל פניו הכול שקט, אך המלחמה עלולה להתלקח מחדש בכל רגע. כתבתו של חיים גיל מתוך "יומן השבוע"

מפת הכתבה

מי נראה במסך ומתי נאמר כל שם, לאורך 16:30 של הכתבה. לחיצה על כל קטע פותחת את הכתבה באתר כאן מאותה שנייה. ירוק: נראה במסך; כחול: נאמר בתמליל.

יוסי אבידון

0:0016:30

מי מופיע בכתבה

מוזכרים בכתבה

אנשים שמוזכרים

יוסי אבידון1 יוסקי1

מקומות

רגעים

לחיצה על שעון פותחת את הכתבה באתר כאן מאותה שנייה. מתחת לכל משפט: מי נראה במסך ומה נאמר באותו רגע.

הפסקת אש.

באחד הפרדסים, יושבים החבר'ה שלנו, ובין העצים, באותו פרדס עצמו, יושבים המצרים והיחסים מצוינים.

נאמרמצרים

זה התחיל בצורה לא מתוכננת. אנחנו התמקמנו פה, איפה שהתמקמתם,

והתחלנו לפנות לנו שדה ראייה, על מנת שנדע איפה אנחנו חיים, שתהיה לנו שליטה על המיקום שלנו. ותוך כדי עבודות, הם צצו לנו. אנחנו, כמובן, ישבנו עם אבטחה. ראינו אותם מתקרבים והתחיל דו שיח.

ראינו אותם מתקרבים והתחיל דו שיח. וכתוצאה מהמגע שנוצר בשטח, במקום, כנראה שהוא, כמוני, הבין, שלא את כל הבעיות בין היהודים והערבים, צריך לבדוק דרך הכוונת הקדמית של הרובה. מי זה הבחורים שאתה נפגש איתם שם? הבחורים האלה זה חבר'ה, שהם כנראה, מפקדי היחידה המקבילה, שיושבת מולי. איך, איזה רושם הם עושים? הם עושים רושם לגמרי לא רע. הם מדברים בהחלט, דברים של טעם. הם נראים חיילים מסודרים. הם בהתחלה, מפגינים די...

הם בהתחלה, מפגינים די... נקרא לזה, ביטחון עצמי עד שחצנות, אבל כשמעמידים אותם על מקומם הם עוברים לפסי ידידות, הייתי אומר אפילו, ידידות ממשית ולא צבועה, כפי שלפעמים אנחנו חושבים.

אתה מניח שאתה והוא הייתם יכולים לעשות שלום, נאמר? אני אגיד לך את האמת, עד כמה ש... התרשמתי ממנו ועד כמה שהתעניינתי בנושא, בצורה יותר רצינית מעבר ל... שבועות האחרונים, קשה מאוד לחרוץ משפט על זה, כי הנושא הוא מאוד מורכב, אבל, נראה לי, שאם תשתמש בביטוי, נקרא לזה קצת יותר ציורי, אני מאמין שאם יזרעו את השלום, בכל גזרה קטנה, במגע אישי בין אנשים קטנים, כמוני וכמו המקביל שלי, בסופו של דבר, זה יכול גם להקל על האווירה הכללית.

בסופו של דבר, זה יכול גם להקל על האווירה הכללית.

בסופו של דבר, זה יכול גם להקל על האווירה הכללית. הפסקת אש. "שלומים קטנים" מגדיר זאת מישהו. כאן, בחלקת הפרדס, שקט. לא יורים. אלמלא ידעת כי בכל רגע עשויים כאן בני אדם להרוג זה את זה, הכל היה נראה כמו פיקניק לא רגיל בחברה באמת לא רגילה.

הכל היה נראה כמו פיקניק לא רגיל בחברה באמת לא רגילה. לא רציתי להעיר. אז מי נשאר עוד? גידי? -מה? מי נשאר עוד? -מה נשמע, רבותיי? רוצים לחזור הביתה? ועוד איך! -מה פתאום, למה לחזור?

ועוד איך! -מה פתאום, למה לחזור?

מה, זה גם מנגן, תגיד לי?

על מנת שיהיה ברור, המשחק הוא ברידג' והצנחנים הם בחורים אינטליגנטים. ת'רי דיימונד. -פס. אתה מבין את זה? אני אגיד לך מה שאני מבין. אם אתה רוצה. -תגיד, תגיד לו. -פייב דיימונד. -הוא מבין טוב מאוד.

-פייב דיימונד. -הוא מבין טוב מאוד. אני לא בטוח אם הוא הבין את זה עכשיו. יש לך... בסדר. -אתה לא הבנת מה שהעברתי. פס. -פס. נראה אם הבנו יחד אותו דבר. -לא הבנת מה שאמרתי. אני ראשון. -אתה פתחת קלאב. הכל נראה, אם כן, כמו שלום, מה?

הכל נראה, אם כן, כמו שלום, מה? לא, לגבי שלום, אני לא מאמין, שיהיה שלום מהר. אם זה היה תלוי בנו, בחיילים הפשוטים,

ותלוי בחיילים המצרים הפשוטים, שאיתם אנחנו מדברים פה, ומחליפים איתם סיגריות וכל מיני חוויות, אז היה מגיע הרבה יותר מהר, כי אנחנו אולי לא מבינים בפוליטיקה, ומה שמעניין אותנו יותר זה החיים, ולהגיע הביתה. ולחיות בשקט. אבל הרבה אמונה שיהיה שלום - לא. לא, אין אמונה.

נאמרמצרים

אבל מעבר לשאלות הללו, צריך לעשות את החיים נוחים ככל האפשר.

אבל מעבר לשאלות הללו, צריך לעשות את החיים נוחים ככל האפשר.

כשמתחממים המים בקערה צריך ליטול אותם בזהירות, ולשפוך אותם אל תוך מיכל המקלחת. טוב טוב.

טוב טוב. מצאת לך מצית? -חכה, חכה. ובכן, לא רק גנרלים מעשנים סיגריות. מכל מקום, החבר'ה אספו בכובעי הפלדה, כמה פירות מנגו שנותרו על העצים שבחלקה. זהו סוף עונת המנגו. יש עוד אחד. -איזה סבל. יש עוד אחד, יש עוד אחד. תשאיר אותם, נשים אותם ככה במזרון. -יש עוד אחד, תראה מה הבאתי, יאללה. כמה קטן כמה ממזר.

שופכים, אם כן, את המים לתוך מיכל המקלחת. המים חמים, אתם זוכרים. ומקלחת חמה, תענוג.

ובפינה אחרת בחלקת המנגו, עוברת כיתת צנחנים דירה. מפינה זו של החורשה לפינה אחרת. פתאום, מתברר שהכיתה רכשה לה רכוש ממשי, בימים הללו, ששהתה בארץ מצרים.

נאמרמצרים

פתאום, מתברר שהכיתה רכשה לה רכוש ממשי, בימים הללו, ששהתה בארץ מצרים.

נאמרמצרים

טוב, עכשיו מעלים את מיכל המקלחת למעלה, בגובה מתאים, מעל לראשו של צנחן ממוצע. העניין כולו כבר תוכנן ונוסה ונמצא יעיל ביותר.

תחזק עכשיו.

ועכשיו, אפשר לפתוח את הברז, המים יורדים באמת.

בינתיים, הדירה החדשה מתחילה לקבל צורה אנושית.

בוא הנה, אל... -מה אתה רוצה, על האשפה. וצריך גם לחטא את הדירה החדשה מפני פרעושים, יתושים והשד יודע מה.

וכאן, אנחנו רואים צנחן, שמנסה לשחק תפקיד קולנועי משכנע,

וכאן, אנחנו רואים צנחן, שמנסה לשחק תפקיד קולנועי משכנע, מול המצלמה שלנו. -גם אני בתור? יש מים? -בטח שיש מים. אוקיי, אז תכף אני בא.

שמתי מלח, יא אללה! מה זה, מלח? -ואני אומר לך זה מלח. אתה שמת לי מלח עוד כשהיינו ברפידים, יא חרא כמוך. למה אתם לא אומרים? אני אומר לך: "זהירות עם המלח". אני אומר לך: "לבריאות עם המלח" ואתה אומר לי... יא אללה! -מוטי, מוטי

אלא שמעבר לכול, מכינים את שקי החול מעל לעמדות הקטנות. בסופו של דבר, המלחמה יכולה לפרוץ כאן בכל רגע, גם אם בינתיים, הכל שקט.

לנפח? לא, השתגעת? -למה כיביתם את זה? קבוצת צנחנים שלנו יוצאת מן החורשה לפעילות שגרתית, אינני יודע לשם מה בדיוק, ומעל לדיונות, הדיונות של החול, מביטה בהם במשקפת קבוצת חיילים מצריים.

אנחנו מביטים בהם והם מביטים בנו, ואיכשהו אתה מרגיש כי זה לא יועיל. תהיה כאן מלחמה. אני חושב שהמלחמה כבר נגמרה, טוענים שלא? לדעתי, הגענו למצב פוליטי מסוים שהוא משהו לא רגיל.

לדעתי, הגענו למצב פוליטי מסוים שהוא משהו לא רגיל. המצרים חושבים שהם מנצחים, לדעתי זה ניצחון שלנו, כן, אבל, אפשר להגיע איתם סוף סוף למשהו.

נאמרמצרים

אבל, אפשר להגיע איתם סוף סוף למשהו. אחר כך, התחילה סופת חול והכל השתנה. האבק חודר לכל מקום ואתה נחנק.

אומרים "זו ארץ גושן", ויגאל גורן, צנחן שהוא גם קרובו של הרב הראשי, מוצא שלט בתחנת רכבת, שכתוב עליו במפורש, ערבית ואנגלית, "עין גושן".

ושם, גם כפר קטן, עזוב, שיש בו בית אחוזה מפואר,

שיש בו בית אחוזה מפואר, בו התגוררה משפחתו של אדון הארץ העשיר, וסביב בית האחוזה, בתי חימר עלובים של הפלאחים.

והוא נוח מאוד לאפנדי, שמעטר ברהיטים כאלה את בתיו.

שמעטר ברהיטים כאלה את בתיו. אם כן, החבר'ה מתארגנים בשטח. פחות נוח, אולי, בעמדות שמחוץ למטעים, אבל, גם כאן, מסתדרים לא רע.

יאללה, בואו שתו קוניאק, מגיע לכם קוניאק. תביא את הקוניאק. יש שאול, יש שאול.

אבל אתה, אתה... אתה, לכלכת אתה.

חייך חיוך כזה, אינטלגנטי רב משמעות.

מה, צילמת אותו? תסתכל איזה מלוכלך זה, צורה לו! מה אני אעשה, אחי? וואלה, הביצים שלו נפלו מרוב פחד.

אסור להגיד ביצים בטלוויזיה. מה? -דודי, תן אש. לא תפסת, אה? -תביא, תביא. כל הצלמונים, חביבי, זה בשביל האמא. כן, שבעה שבועות לא היינו בבית. -צודק.

כן, שבעה שבועות לא היינו בבית. -צודק. הוא לא ראה טוב. אני רק מקווה לצאת מחר, טייב הביתה.

אני רק מקווה לצאת מחר, טייב הביתה. לפני חודשיים התחתנתי, מזה, בחודשיים האחרונים, חודש וחצי אני בצבא. מה אשתך עושה בינתיים? -אשתי? מחפשת בעל. מחפשת להחלפה. -מחפשת את הכתובה, היא מחפשת. תראה, כי יש חיילים שהשתחררו, אני לא יודע אם אתה יודע את זה. צורה למי שהשתחררו. אם הייתי צריך להתחתן עוד פעם, הייתי מתחתן עוד פעם, מה זה, שלושה ימים בחוץ? אני מעדיף לעשות ילד. שבעה ימים בבית. תאומים זה 14 יום. בגלל זה הם מודיעים ברדיו, מדגישים. תתחתן ותתגרש. -מה? יהיה לך גם תשעה חודשים לחכות. לא, אי אפשר לדעת, יש שכנים זריזים כבר,

לא, אי אפשר לדעת, יש שכנים זריזים כבר, לפני החתונה, אי אפשר לדעת מה שהיה. היום זה הריונות מהירים מאוד. תגיד לי, כמה מקבלים על גירושים? -מה? כמה מקבלים על גירושים? -על גירושים? אתה מקבל 90 יום מילואים. לא בטוח. לא, תחבר. -צו 8, צו 8.

לא לחבר אחר כך פה גם? -לא, אל תפתח, ייכנס יותר... טוב, נו, לא משנה. אתה מוכן? -הרבה להרים? המקלחות האלה, תאווה ממש אצל החבר'ה. בכל מקום מקימים מקלחת להוריד את הזוהמה, האבק, הפרעושים והשד יודע מה. זהו, כך נדמה, הצבא המתקלח ביותר בעולם. זהו זה, זהו, נכנס לתוך המים פה.

זהו זה, זהו, נכנס לתוך המים פה. הנה! יש מים! יש מים! -תיפתח. זה, מים טובים זה?

לאט לאט, אפשר להתקלח. זהו זה, אומרים לחברה שיצטרכו לשבת ככה כמה חודשים. קשה להשלים אבל עושים עם מה שמוטל. ותמיד אותם בחורים. ותמיד בקו הראשון.

אני לא יחיד, זה... יש הרבה חיילים כאלה, חיילים ומפקדים. כך שזה לא יוצא מן הכלל. כן, אבל אני שואל "אם זה לא... אם לא מגיע רגע, כשאתה אומר 'מספיק בעצם, למה תמיד אני ולמה תמיד בקו הראשון ולמה תמיד קוראים לי?'" אני חושב שלא, אני חושב שהמשבר הוא הפוך, כשאתה מגיע לגיל שכבר לא קוראים לך, ואז אתה מרגיש יותר.. פחות נוח, הייתי אומר. איך אתה מסביר את זה? אם אתה יכול. איך להסביר את זה? אני חושב שאדם שגדל ביחידה כזו, יש לו סך הכול, הרצון לתרום, כל זמן שהוא יכול, את המקסימום לטובת העניין.

עכשיו, אנחנו עומדים בהפסקת אש ומדברים עם המצרים בצד השני, מנופפים להם לשלום. איך אתה מעריך את ההתפתחויות הבאות? אי אפשר לדעת. אם זה היה תלוי באלה שאיתם אנחנו משוחחים, אז יש להניח שהשלום היה פורץ מזמן. אבל, הם מקבלים הוראות. כי סך הכול, איפה שיש לנו מגעים איתם, הם מאוד ידידותיים והם מדברים... על שלום ועל לחזור הביתה כולם. ומה אתה היית רוצה, נאמר ככה, כמפקד? איך התנאי, איך היית רוצה שהדבר הזה ייגמר? אני הייתי רוצה ש... בין אם בשיחות, בין אם במלחמה, שנצא מפה מנצחים. שמעתי מה שהוא אמר. יש לך מה להוסיף? אין לי מה להוסיף, אני הייתי רוצה שנסיים את זה בדורנו ושילדינו יחיו חיי שלום. -כלומר?

נאמרמצרים

ושילדינו יחיו חיי שלום. -כלומר? כלומר, שאני חושב, שאנחנו צריכים לסיים את זה עכשיו, אם בדרכי מלחמה, אם יאפשרו לנו לעשות את זה בשלום, במשא ומתן, בשיחות - אהלן וסהלן. במידה והם לא ירצו, אסור לנו להירתע. אנחנו צריכים להקריב. להקריב עכשיו וזה יהיה מכאיב וקשה, ואז יהיה כל הסיכוי שהילדים שלי לא יצטרכו להילחם. נו, מה אתה אומר על המפקד? -דברים כאלה זה... אם נהיה עם אמונה שאפשר לגמור את זה עכשיו אז אדרבה, אני גם. אין, אני לא... לא הייתי מאחל לילדים שלי ולנכדים שלי, מלחמות כמו שלנו.

נאמריוסי אבידון יוסקי

לא רק שלא הייתי מאחל לילדים שלי, אני גיבור גדול, פייטר גדול, אבל אם חס וחלילה אני מתאר את עצמי במצב של יוסק'ה הגיבור, שיושב בבית ומקבל הודעה, שהבן של יוסק'ה נעדר, אני לא יודע אם הייתי גיבור כזה. לכן, וזו אחת הסיבות שהייתי רוצה... והצעירים האלה מתנגדים לזה. זה רגע של אמת אצלך. -לא אין לי רגע של אמת, אבל הייתי רוצה, מאוד מאוד, לסיים את זה עכשיו. עם יוסי אבידור.